לאתר להקת מחול בת-שבע English   |
סיפורים - ״לוקסוס עולמי״
״לוקסוס עולמי״


רות לרמן, רקדנית, 1964-1968

"זה היה שיא המאוויים. שיא השיאים. פתאום נודע שבת-שבע רוצה להקים להקה. ומרתה גרהם תבוא לארץ ויהיו בחינות כניסה. כולם ידעו. בחו"ל היו הדסה בדוח, ג'ודי ואל, אהובה ענברי ורנה שינפלד, שהתחילו לעבוד שם עם הרקדנים של גרהם על התפקידים מהטרגדיות היווניות של גרהם, לתוך המבוך ונבכי הלב. גם משה אפרתי למד ועשה שם  חזרות, ואז הם באו לארץ כשהם כבר יודעים את התפקידים.

האודישן לרקדנים בארץ היה בסטודיו של ארבטובה כי הוא היה הכי גדול. היינו צריכים לעשות שיעור קלאסי, מיה פיק ומיה ארבטובה היו הבוחנות ורינה גלוק לימדה שיעור מודרני [טכניקת גרהם]. פרנסואה שפירא, גרהם ובת-שבע ישבו והסתכלו על השיעורים ובחרו רקדנים ללהקה. אח"כ הרקדנים של גרהם באו לארץ ולימדו אותנו את העבודות, ומרתה הייתה באה ו'משפצת' את העבודה. הם לא 'מתו' עלינו. הייתה להם תחושה שגנבנו להם, אבל הם ידעו שאח"כ מרתה תבוא אז הם היו מדגימים ומתקנים עד שהריקוד היה גמור. הם היו פרפורמרים עם אישיות, כל אחד ואחת מהם. 

מה שקרה בלהקת בת-שבע היה לוקסוס עולמי. להקה עם משכורת חודשית של 420 לירות, עבדנו 8 שעות ביום ולא היינו צריכים לעשות חלטורות!

העבודות של גרהם היו עם סיפור. זה לא היה כמו עכשיו שלא צריך סיפור. זה לא כמו לראות היום הופעה של בת-שבע שמבוססת על החוויה הפיזית שהלהקה מעבירה. אז הייתה המון דרמה. תראו את התלבושות, הן תוצאה של כל מה שהיא רצתה להביע".