לאתר להקת מחול בת-שבע English   |
סיפורים - "מתח בין הרקדנים"
"מתח בין הרקדנים"


יורם רווין, יו"ר חבר הנאמנים, 1978- 1975

"בעקבות עזיבתה של הברונית דה רוטשילד הדרדר המצב הארגוני והכלכלי של הלהקה, תרומותיה והתלהבותה פסקו והופנו לכיוון להקת בת-דור. מורל הרקדנים היה ירוד וגם המשכורות היו בסכנה. הייתי אז החשב הכללי באוצר ולאה פורת הביאה אותי להסדיר את פעילות הלהקה. בצד נקודות תורפה בארגון ובניהול הכספי היו ללהקה נכסים בעלי ערך רב: ריקודים מעולים (של מרתה גראהם ושל אחרים), רקדנים להוטים וקהל נאמן. כתוצאה מכך התקיימו הרבה הופעות, בעיקר בפריפריה, שאורגנו דרך 'תרבות לעם'. בעקבות העבודה הקשה שהרקדנים לקחו על עצמם בארץ, המצב הכלכלי השתפר ואפשר מסע הופעות בלונדון שהיה הצלחה מורלית, אמנותית וכספית [יולי-אוגוסט 1978]. בסיועה של המועצה לתרבות ואמנות במשרד החינוך, הגיעה תמיכת המדינה ותמיכת כמה תורמים (בעיקר "כלל") ל35%, היתר מומן מהכנסות שנבעו מכרטיסים ופרסומות. המשכורת הישירה של הרקדנים אמנם לא גדלה, אבל התנאים הסוציאליים השתפרו והצלחנו להסדיר את הגמלאות שלהם. הם הרגישו שדואגים להם. הכוח המקצועי-אמנותי שהוביל את הלהקה להצלחותיה היו המנהל האמנותי פול סאנאסרדו והרקדנים רינה גלוק, רנה שינפלד ורחמים רון. ברור שהיו מתחים בין הרקדנים, זה ככה תמיד בין אנשי אמנות, לפחות בין אלה שאני הכרתי במהלך חיי".