לאתר להקת מחול בת-שבע English   |
סיפורים - ״ואז פגשתי את הלהקה״
״ואז פגשתי את הלהקה״


רייצ'ל אוסבורן, רקדנית, 2001-2012

"כשסיימתי את הלימודים באוסטרליה החלטתי שאני לא רוצה לרקוד יותר ואז פגשתי את הלהקה. הם הופיעו עם אנאפאזה בבריסביין. הייתה לי חוויית התגלות כי ראיתי מה שתמיד הרגשתי שריקוד צריך להיות: צורות שונות של גופים, אנרגיות, ווירטואוזיות שלא יכולתי לזהות. הלכתי לסדנא של אוהד ומארי. אוהד נתן שיעור, ומארי לימדה סולו ממלכות גולוב.
הסגנון של אוהד עובד מתוכן וטקסטורה. הידע מבוסס על פשטות, חיפוש ומחקר של תחושות. יש ארכיטקטורה, צורות וצעדים, אבל העיקר זה התענוג של תנועה. הגאגא הוא כלי להרגיש ולחוש תנועה סובייקטיבית, בתוך תבניות מנוסחות שמחייבות מודעות. זו טכניקה שמפרקת ומרכיבה מחדש תפישות גופניות, ושואלת שאלות על הרגלים גופניים. הייתי רוצה להביא את הגאגא לאוסטרליה. יש עניין גדול בגאגא בשבדיה ונורבגיה, אבל לא באוסטרליה. שם יש מסורת של משמעת אנגלית ואין חשיבה חדשה.
אני עובדת זרה. לפני החוק הישראלי אפשר לחדש את הוויזה חמש שנים רצופות ואחרי זה אפשר להישאר רק מסיבות מיוחדות. הייתי חברה של גיא שומרוני ולכן קיבלתי ויזה, אבל עכשיו כשנפרדנו אני בתהליכים וניסיונות להמשיך ולקבל ויזה, ולשם כך צריך להוכיח שיש לי כישורים מיוחדים. אני נחשבת כ'מסטר' בגאגא כי כמו בכל תחום כשלמישהו יש ניסיון רב קוראים לו 'מסטר'. אני מקבלת מהלהקה מכתבי המלצה ועזרה אדמיניסטרטיבית בפנייה למשרד הפנים ולעורכי דין, אבל אני לא יודעת מה יהיה".