לאתר להקת מחול בת-שבע English   |

אנשים רשימה אלפבתית

א / ב / ג / ד / ה / ו / ז / ח / ט / י / כ / ל / מ / נ / ס / ע / פ / צ / ק / ר / ש / ת /

סופי מאסלו

הבא הקודם
ביוגרפיה

סופי מאסלו (2006-1911)


רקדנית, כוריאוגרפית ומורה. ילידת ניו-יורק להורים ממוצא רוסי. בהיותה נערה צעירה החלה ללמוד מחול בבית האמנויות Neighborhood Playhouse אצל לואי הורסט, בלאנש תלמוד ומרתה גרהם. ב-1931 הצטרפה ללהקתה של גרהם, שבאותה עת הייתה מורכבת מנשים בלבד. הופעתה הראשונה של מאסלו עם הלהקה הייתה בריקוד תעלומות פרימיטיביות (1931). לאחר מכן רקדה בריקודים נוספים, בהם מסמך אמריקאי (1938) ומכתב לעולם (1940). ב-1940 פרשה מלהקת גרהם אך המשיכה בקשריה עם גרהם עצמה. ב-1943, בהשראת כתבי האחיות ברונטה, יצרה גרהם את מיתות וכניסות וליהקה בו את עצמה, את מאסלו ואת ג'יין דאדלי כשלוש האחיות. ב-1964 פנתה למאסלו בבקשה לשחזר את תעלומות פרימיטיביות.
בתקופת פועלה בלהקת גרהם התנסתה מאסלו לראשונה בכוריאוגרפיה בסדרת הסטודיו (Studio Series), שם יצרה את יצירתה הראשונה נושאים לעם סלאבי (1934) למוסיקה של בלה ברטוק, שבה שילבה ריקודי עם מבית הוריה. מאסלו ביקשה להעלות נושאים חברתיים דרך יצירתה, ולכן הצטרפה גם ללהקת המחול החדשה (The New Dance Group) שנוסדה ב-1932 לתכלית זו. בלהקה זו יצרה כמה כוריאוגרפיות, בהן השיר הראשון של מאי (1935) ונשֵי ספרד (1938). דרך להקה זו החלה להתעניין במחול פולקלור יהודי. כן השתתפה ב-1934 בערבי ליגת המחול של הפועלים (Workers Dance League) של אנה סוקולוב עם יצירותיה מוות של מסורת ואתגר.
ב-1942 חברה מאסלו לג'יין דאדלי ולוויליאם ביילס ליצירת הטריו דאדלי-מאסלו-ביילס. בין הריקודים שרקדו היו סוויטה של באך (1942) וכפי שריצ'רד המסכן אומר... (1943). הטריו הופיע בהצלחה ברחבי ארצות הברית עד 1954, עם פרישת דאדלי עקב פציעה בירך. ב-1956 היה הטריו בסיס ללהקת סופי מאסלו שפעלה כ-30 שנה. מאסלו יצרה ללהקותיה יצירות רבות שברבות מהן הופיעו נושאים יהודיים, כדוגמת הכפר שהכרתי (1950), חגיגה (1954), פואמה (1964) וצילינג (Tzilling, 1984). את הכוריאוגרפיה הכפר שהכרתי העלתה להקת בת-שבע ב-1969 תחת השם תמונות מהעיירה.
בנוסף לפועלה בלהקתה ובקבוצת המחול החדשה יצרה מאסלו ל-Dancecompany שאותו ייסדו היא וג'ויס טריסלר ב-1975. כן יצרה מאסלו עבור תיאטרון המחול של העיר ניו-יורק, ללהקת דאנסקֶרְן, לבלט הארקנֶס, ללהקת המחול העכשווי ויניפג וללהקות בת-דור וללהקת בת-שבע. להקת בת-שבע רקדה כאמור את תמונות מהעיירה וכן את באין מנוחה, באין מחסה (1969). בשנים 1962-1952 יצרה מאסלו כוריאוגרפיות לפסטיבל חנוכה במדיסון סקוור גארדן בניו-יורק, וכן יצרה עבור האופרה של ניו-יורק (בין היתר את הדיבוק ואת הגולם) ולהצגות בברודוויי (הסנדלר והרוכל, 1960 והזוכה הגדול, 1977).
מאסלו לימדה מאז שנות ה-30 בסטודיו של קבוצת המחול החדשה, וכן הייתה ממייסדי פסטיבל המחול האמריקאי בקונטיקט קולג' שבניו-לונדון, שם לימדה והופיעה. זאת ועוד, לימדה גם בסמינרי הקיץ של בנינגטון, והייתה ראש המחלקה למחול בבית הספר לאמנות עברית למחול ולמוזיקה.
מאסלו זכתה בפרסים ובעיטורים רבים לאורך הקריירה שלה, בהם דוקטור של כבוד מטעם סקידמור קולג' ופרס גילדת המחול האמריקאי למפעל חיים (1991).


סופי מאסלו נפטרה במנהטן בשנת 2006.

קישורים חיצוניים

וויקיפדיה

הצג

סופי מאסלו ב-Jewish Women Archive

הצג

סופי מאסלו ב-Dance Heritage Coalition

הצג

סופי מאסלו ב-The New York Public Library

הצג

The New York Times, 26/06/2006

הצג