נעמי אלסקובסקי (1921- )
רקדנית וכוריאוגרפית. ילידת באקו, אזרבייג'אן (אז רוסיה). עלתה לישראל ב-1937. החלה את הכשרתה כרקדנית כילדה בבאקו, והמשיכה את לימודיה בארץ ישראל אצל גרטרוד קראוס. רקדה בלהקתה של קראוס במסגרת הופעות מחול ונגינה. במקביל הופיעה בערבי סולו למחול ברחבי הארץ.
ב-1947, הוזמנה להצטרף כרקדנית במשלחת לפסטיבל הנוער הדמוקרטי הראשון בפראג, לאחריו המשיכה עם קבוצה מהמשלחת להופיע במחנות פליטים בגרמניה. נשארה באירופה וסיירה בצ'כיה, בהונגריה, בבולגריה ובפולין. עם שובה לישראל חזרה ללהקה של קראוס והשתתפה שנה אחת בתיאטרון המחול הישראלי שהקימה קראוס בשנת 1950. ב-1952 יצאה אלסקובסקי לשנת השתלמות בארצות הברית, שם למדה אצל חוזה לימון, סופי מאסלו, ג'יין דאדלי ודונלד מקייל. ב-1953, עם שובה לישראל, הקימה את הלהקה הקאמרית למחול שפעלה במשך 16 שנים. בין יצירותיה ללהקתה: יעקב רחל ולאה, בית ברנרדה אלבה וצור וירושלים. זאת ועוד, הקימה עם רינה גלוק ורינה שחם את בימת מחול, מסגרת שבהופעותיה שילבו יצירות של שלושתן.
ב-1969, עם פירוק להקתה, יצאה אלסקובסקי לשהות בת שבע שנים בבלגיה, שם לימדה מחול בבית הספר של מוריס בז'אר בבריסל, מוּדרה, בבית הספר המלכותי לבלט באנטוורפן ובבית הספר של הבלט המלכותי הפלמי. יצרה כוריאוגרפיות עבור תלמידיה וכן עבור התיאטרון הלאומי בבריסל. ב-1979, עם שובה לישראל, הקימה מחדש את הסטודיו למחול בתל-אביב ויצרה כוריאוגרפיות ללהקת הבלט הישראלי, ללהקת המחול הקיבוצית וללהקת בת-שבע. עבור בת-שבע יצרה שתי עבודות: כאבן המתגלגלת (1981) ואשמורת שלישית – ירושלים של לפנות בוקר (1983).