גלן טֶטלי (2007-1926)
רקדן וכוריאוגרף. יליד קליבלנד, אוהיו. החל לימודי רפואה בפרנקלין ומרשל קולג' בפנסילבניה וב-1946 עבר לניו-יורק כדי ללמוד מחול. למד אצל הניה הולם ומרתה גרהם, ומאוחר יותר למד בלט קלאסי אצל הלן פלטובה, מרגרט קרסק ואנתוני טיודור, וכמו כן למד בבית הספר לבלט של ג'ורג' בלנשין. קיבל תואר מאוניברסיטת ניו-יורק ב-1948 והחל ללמד בבית הספר למחול עכשווי של הניה הולם בניו-יורק. לאורך תחילת שנות ה-50 הופיע טטלי כרקדן בהפקות בברודוויי, בבלט האופרה של ניו-יורק ובלהקת המחול האמריקני של ג'ון באטלר. טטלי היה אחד מלהקת הרקדנים הראשונה של להקת הבלט של ג'ופרי (1957-1956) והופיע עם להקת מרתה גרהם בין 1957 ל-1959. בהמשך רקד עם תיאטרון הבלט האמריקאי (ABT) (1961-1959) ועם להקת ג'רום רובינס (1962-1961).
ב-1962 הקים טטלי להקת מחול קאמרית ויצר עבורה את הכוריאוגרפיות הראשונות שלו. בלהקתו היו, בין היתר, לינדה הודס ורוברט פאוול. במקביל לעבודתו זו עבד גם כרקדן וככוריאוגרף אורח של בלט רמבר, שאתו עבד שנים רבות, וכן בלהקות רבות ברחבי העולם, לרבות בת-שבע. להקת בת-שבע רקדה ארבע מיצירותיו: הציידים האגדיים, כוריאוגרפיה מקורית שחיבר ללהקה בהשפעת דימויים מדבריים, סרְגאסו (1965), תהילים (1966), סטרופה אנטיסטרופה (1972).
ב-1969, עם סגירת להקתו בניו-יורק, החל לנהל את להקת התיאטרון-מחול ההולנדי (NDT) ולאורך תחילת שנות השבעים עבד ככוריאוגרף אורח ברחבי העולם. בשנים 1976-1974 היה מנהל אמנותי של הבלט של שטוטגרט. בין 1989-1987 שימש יועץ אמנותי של הבלט הלאומי בקנדה. עד לשנות התשעים המאוחרות עבד ככוריאוגרף בלהקות מחול ברחבי העולם, לרבות התיאטרון-בלט האמריקאי והבלט המלכותי הבריטי, וכן להפקות אופרה, קולנוע ותיאטרון.
טטלי זכה בפרסים רבים לאורך הקריירה שלו, ובהם פרס המלכה אליזבת מטעם האקדמיה המלכותית למחול (1981), מדליית מפעל חיים של מדינת אוהיו ומדליית כבוד להישג מיוחד מאוניברסיטת ניו-יורק (1986). ב-1997 הוענק לטטלי תואר אביר מסדר הכבוד הנורווגי.
טטלי נפטר ב-2007 בפלורידה, ארצות הברית.