רונית זיו (1970- )
רקדנית וכוריאוגרפית ילידת רמת השרון. כילדה ניגנה בפסנתר והחלה ללמוד בלט ברמת השרון אצל מריאן רוטשילד. בשנים 1988-1982 רקדה בלהקת התנועתרון בניהול דורית שימרון, והופיעה עמה בארץ ומחוצה לה – בגרמניה, בשוויץ ובפורטוגל. למדה בתיכון לאמנויות על שם תלמה ילין במגמת תיאטרון ולאחר סיום התיכון למדה כשנה אצל רות זיו אייל. ב-1989 התגייסה, שירתה כמדריכת חי"ר והמשיכה לרקוד בלהקה. עם שחרורה מהצבא ב-1991 החלה ללמוד משחק בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי. פרשה אחרי כשנתיים כדי ללמוד תואר ראשון במחול בסמינר הקיבוצים במסלול למצטיינים (1998-1994). בשנים אלה גם למדה אימפרוביזציה אצל אריה בורשטיין. כן למדה בלט קלאסי אצל אניה ברוד ומחול עכשווי אצל נעמי פרלוב בביכורי העיתים בשנים 1999-1997.
החל מ-1998 פועלת זיו ככוריאוגרפית עצמאית. יצירתה הראשונה רוז לא מחכה (1999) זכתה בפרס הראשון בתחרות גוונים במחול ובפרס הראשון בתחרות הכוריאוגרפים באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. מאז יצרה זיו יצירות שהועלו בארץ ובעולם, לרבות ארצות הברית, צרפת, פורטוגל, הולנד, איטליה ועוד. בין יצירותיה: לפרק ת'צורה (2005), אישה א'/אישה ב' (2008), גאות (2009), שמאל-מרכז/אבן-שפה (2014).
רונית זיו יצרה עבור אנסמבל בת-שבע שלוש יצירות במסגרת הרמת מסך: זה ייגמר רע (1999), הלילה של מרילין (2000) ותוריד תורידי (2001). עוד יצרה עבור להקות מוזע, קמע וגלילי-דאנס ושיתפה פעולה עם יוצרים שונים, בהם ניב שינפלד ואורן לאור, רביד דברה ואוטה דאגמר. יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון הבימה, לתיאטרונטו, ולבית צבי. בשנים 2012-2010 ניהלה אמנותית עם יורם כרמי את פסטיבל הרמת מסך.
זיו הוזמנה להעביר כיתות אמן ברוסיה, באיטליה, בפורטוגל, בגרמניה ובצרפת ונבחרה לתכנית שהות-אמן במרכז לכוריאוגרפים Pact Zollverein באסן. כמו כן לימדה בסמינר הקיבוצים, בבית הספר למשחק בבאר-שבע, בבת-דור באר-שבע, והעבירה סדנאות בכוריאוגרפיה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים.
רונית זיו זכתה בפרס שרת החינוך והתרבות לכוריאוגרף צעיר (2002, 2005).