מרגלית עובד (1934- )
רקדנית, כוריאוגרפית ומוזיקאית. נולדה בעדן. עלתה לישראל עם משפחתה ב-1949 במבצע על כנפי נשרים והתיישבה בשכונת כרם התימנים בתל-אביב. ב-1950 הצטרפה ללהקת ענבל בניהולה האמנותי של שרה לוי-תנאי והייתה לרקדנית המובילה בלהקה במשך כ-15 שנה. במסגרת זו גם יצרה כמה כוריאוגרפיות, בהן אם השחר (1957) והרשות (1957), וסיירה ברחבי העולם, לרבות ארצות הברית, אוסטרליה, צרפת, בריטניה, איטליה הולנד ונפאל.
ב-1965 פרשה מלהקת ענבל כדי לפתוח בקריירה עצמאית ויצאה לסבב הרצאות בארצות הברית, שם פגשה בבעלה לעתיד מלווין מרשל. ב-1967 היגרה לארצות הברית והחלה ללמד ב- UCLA וליצור עבור להקת המחול של האוניברסיטה. באותה עת החלה ליצור רפרטואר של יצירות סולו שבהן רקדה בעצמה. ביצירות ניכרה השפעה של המסורת התימנית, ועמן נמנו חתונה תימנית, הדיבוק של עדן, הולדת התוף, מלכות הרוח ודרך שער עדן (1973). ב-1968 הופיעה בסרט התיעודי מחוות של חול שביימה אלגרה פולר. בהמשך הקימה להקת מחול משלה בלוס אנג'לס ויצרה עבורה כוריאוגרפיות ובהן דוד וגוליית (1968), בהתחלה (1970), הציפורים (1986). להקתה הופיעה בהצלחה בארצות הברית, בישראל ובאירופה. נוסף על כך יצרה יצירות סולו עבור זאבה כהן והבלרינה המצרית מגדה סאלח.
עובד יצרה את המוזיקה למרבית יצירותיה, שבהן השתמשה בעיקר בתופים שונים ובקולה, וכן הוציאה אלבום שירים בשם טיילי עמי, יונתי, והקשיבי לשירי: שירי המזרח התיכון (Folkways Records, 1976).
ב-1994 שבה עובד לתל-אביב כדי לנהל את להקת ענבל, מלווה בבנה ברק מרשל, לימים מנהלה של להקת ענבל (משנת 2014), אך לאחר כשנה בתפקיד פרשה ושבה לארצות הברית. מאז שיתפה פעולה פעמים רבות עם בנה ואף שימשה מנהלת מוזיקלית ולעתים גם זמרת ביצירותיו, כדוגמת הדודה לאה (1995), החתונה של אמה גולדמן (1997) ורוסטר (2008). בשנת 2000 הזמין אוהד נהרין את עובד להופיע ביצירתו LOL שהציגה בשטוקהולם. באותה שנה הוזמן ברק מרשל ליצור עבור להקת בת-שבע את הכוריאוגרפיה וכשהתרנגול קרא בקול הכלה הירוקה התעופפה מעל כיכר הכפר (2000), והזמין את אמו להופיע כאמנית אורחת.
עובד זכתה בפרס מירטל רית' של ארגון הדסה (1973) ובפרס ADAMI הצרפתי (1998).