לאתר להקת מחול בת-שבע English   |

אנשים

א
/
ב
/
ג
/
ד
/
ה
/
ו
/
ז
/
ח
/
ט
/
י
/
כ
/
ל
/
מ
/
נ
/
ס
/
ע
/
פ
/
צ
/
ק
/
ר
/
ש
/
ת
/

נירה פז

רקדנית ומורה. ילידת פתח-תקווה. בגיל 12 עברה משפחתה לתל-אביב ופז החלה ללמוד אצל גרטרוד קראוס ולרקוד בלהקתה. בהמשך למדה גם אצל מִיה ארבּטוֹבה, דבורה ברטונוב, רות האריס, יהודית אורנשטיין וג'רום רובינס. ב-1955 נסעה לארצות הברית, שם למדה בבלט ארט בקרנגי הול והחלה לרקוד בסיטי מיוזיק הול בניו-יורק, במחזות מוזיקליים בברודווי (במסגרת זו השתתפה גם במופעי הפנטומימה של שייקה אופיר) וכן בהפקות טלוויזיה רבות. ב-1962 התקבלה ללהקת הבלט של המטרופוליטן אופרה, שם עבדה בין היתר עם אליסיה מרקובה, אנטון דולין ואנטוני טיודור. כעבור שנה קודמה לתפקיד סולנית והמשיכה לרקוד בלהקה למשך שבע שנים. ב-1970 חזרה לארץ ורקדה בלהקת בת-דור בניהולה של ז'נט אורדמן בשנים 1974-1971. ב-1975 הצטרפה ללהקת הבלט הישראלי בניהולם של ברטה ימפולסקי והלל מרקמן, בתחילה כרקדנית ובהמשך כמנהלת חזרות וכמורה. בלהקה זו רקדה כסולנית ביצירות רבות, ביניהן סרנדה של הכוריאוגרף ג'ורג' בלנשין.

בשנת 1977 הצטרפה ללהקת בת-שבע, שם רקדה עד פרישתה מהבמה המקצועית ב-1982. בשנים אלו רקדה ביצירות רבות, ובהן: חלומות, צעד אחר צעד עם היידן (1978), ערבה ביצות ויער, קרקס המחולות של סטרווינסקי, שעה בצהריים, זיכרונות עם (1979), נימפאות (1980). נוסף לכך ניהלה פז את להקת בת-שבע 2 בשנים 1986-1981.

לאחר פרישתה מהלהקה לימדה בלט קלאסי ומתודיקה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, בביכורי העתים ובמכללת סמינר הקיבוצים. ב-1989 ייסדו היא, יאיר ורדי וחזי לסקלי את עמותת מִיה ארבַּטוֹבה לקידום הבלט הקלאסי בישראל. פז משמשת חברה בוועדות ציבוריות בתחום התרבות והאמנות, ביניהן ועדת קרן תרבות אמריקה-ישראל, אמנות לעם ומרכז סוזן דלל, ושופטת בתחרויות בלט בארץ ובעולם.

פז זכתה בפרס כינור דוד כרקדנית השנה על הסולו המסך האחרון שיצר למענה הכוריאוגרף יגאל פרי, והוכתרה כרקדנית מצטיינת על ידי הירחון Dancing Times באנגליה. ב-2010 הוענק לפז פרס מפעל חיים בתחום המחול מטעם משרד התרבות והספורט. בתה, טליה פז, היא רקדנית מוערכת, שרקדה מאז שנות ה-90 בלהקות שונות בארץ ובעולם, לרבות בת-שבע ובלט קולברג והחל מ-2014 מנהלת אמנותית של בית הספר לאמנויות המחול בסמינר הקיבוצים.