אנשים

אמיר קולבן (1954- )

רקדן וכוריאוגרף. יליד קיבוץ רמת השופט. החל לרקוד כנער באולפן למחול של קיבוץ משמר העמק אצל עפרה אכמון וחרמונה לין. לאחר שירותו הצבאי המשיך את לימודי המחול באולפן בת-דור ובשנת 1977הצטרף ללהקת בת-שבע 2. כעבור שנה הצטרף ללהקת בת-שבע תחת ניהולו האמנותי של פול סַנָסָרדוֹ ורקד ביצירות  חלומות, סצנות מהמוזיקה של צ'ארלס איבס (1978), קרקס המחולות של סטרווינסקי, בנות שילה, ערבה ביצות ויער (1979). ב-1979 עזב את הלהקה ונסע לשהות בת שנה וחצי בניו-יורק, שם השתלם במחול ולמד אצל מורים כמגי בלאק, צבי גוטהיינר, מרס קנינגהם ואחרים, והופיע עם להקת אליסה מונטה. ב-1981 חזר לישראל ושב ללהקת בת-שבע כרקדן וכמורה. רקד ביצירות קשרים, דמויות, רפסודיה, קַנטיגָס (1980), משחקי חיים (1981), הקץ לתום, הנוכרי, בין שני עולמות (1982). ב-1982 הזמינה אותו עפרה דודאי, רקדנית להקת בת-שבע, ליצור בשיתוף איתה ועם המוזיקאי אחמד מאסרי את הכוריאוגרפיה סיפור כמו בדיה שזכתה בפרס יאיר שפירא. אף שרקדני בת-שבע יצרו את העבודה ורקדו בה, הריקוד לא נכנס לרפרטואר הלהקה.
בשנת 1983 פרש קולבן מבת-שבע והקים עם צבי גוטהיינר את להקת תמ"ר שפעלה בתחילה ברמלה ואחר כך בירושלים. קולבן ניהל את הלהקה אמנותית (1992-1987) ויצר לה כוריאוגרפיות עד 1992. ב-1985 הצטרף כסולן ללהקת הבלט הישראלי ובשנים 1987-1985 רקד כסולן בלהקת האופרה של פרייבורג בגרמניה. ב-1995 הקים את להקת קומבינע, ששינתה שמה ב-2006 ללהקת קולבן-דאנס. קולבן יצר עבור להקתו מעל 20 יצירות שהוצגו בארץ ובעולם. נוסף לכך יצר עבור להקות אחרות בארץ ובעולם, ובהן להקת המחול הקיבוצית והבלט הישראלי.
קולבן לימד לאורך השנים בלהקת המחול הקיבוצית, בבית הספר לתיאטרון חזותי ובסמינר הקיבוצים, והוזמן כמורה אורח לאקדמיות ולסטודיות למחול ברחבי העולם. מאז 1988 מלמד באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ובשנים 2000-1997 כיהן כראש החוג למחול.