אנשים

ג'רום רובינס (1998-1918)

רקדן וכוריאוגרף. יליד ניו-יורק. למד בלט קלאסי ומחול מודרני והחל את הקריירה שלו ב-1937 כרקדן במחזות זמר, עת הופיע בהפקת האחים אשכנזי של התיאטרון היידי האמנותי. ב-1940 התקבל לתיאטרון הבלט האמריקאי שבה התקדם להיות סולן בלהקה. מאוחר יותר היה לכוריאוגרף כשיצר ב-1944 את הכוריאוגרפיה הראשונה שלו, חופשייה ומאושרת, שלאחר מכן הייתה למחזמר העיר שלנו.
רובינס עזב את תיאטרון הבלט האמריקאי ב-1949 והצטרף ללהקת הניו-יורק סיטי בלט בניהולו האמנותי של ג'ורג' בלנשין, כמנהל אמנותי וכשותף עמית. יצר תשע עבודות כוריאוגרפיה עבור הלהקה וב-1959 עזב לתקופה כדי להקים להקת מחול משלו, USA בלט. ב-1969 חזר רובינס לניו-יורק סיטי בלט וחלק עם ג'ורג' בלנשין את תפקיד הבלט מאסטר. ב-1983, לאחר מותו של בלנשין חלקו רובינס ופיטר מרטינס את הניהול האמנותי של הבלט.
רובינס ביקר בישראל ב-1951 מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל. ב-1953 המליץ להזמין את אנה סוקולוב לבוא מארצות הברית במטרה להירתם לקידום מקצועיותה של להקת ענבל. שנים לאחר מכן הוזמן על ידי המנהלת האמנותית ג'ין דאדלי לעבוד עם להקת המחול בת-שבע, שעבורה העמיד שתי כוריאוגרפיות: תנועות (1969) ומנוחת אחר-הצהריים של פאון (1977). תנועות, ריקוד ללא ליווי מוסיקה שחובר ב-1959 ללהקתו USA בלט, חובר לרקדני בלט קלאסי. רובינס התאים את הריקוד לרקדני להקת בת-שבע ואיפשר להם לרקוד אותו ללא נעלי פואינט.
רובינס יצר כוריאוגרפיה למחזות זמר אמריקאיים רבים, ובהם: המלך ואני (1951), פיטר פן (1954), סיפור הפרברים (1957) וכנר על הגג (1964). את חלקן הגדול מ-66 יצירות הבלט שלו עדיין מבצעת הניו-יורק סיטי בלט, כגון: ריקודים בהתאספות (1969) וווריאציות גולדברג (1971).
רובינס היה חבר במועצה הלאומית לתרבות של ארצות הברית וכן במועצת מדינת ניו-יורק לאמנות. הקים את ארכיון סרטי המחול בספרייה הציבורית של ניו-יורק במרכז לינקולן שבעיר הנקרא היום על שמו. ב-1961 קיבלו הוא ורוברט וייז את פרס האוסקר על הסרט סיפור הפרברים בקטגורית הבמאי הטוב ביותר. על סרט זה קיבל אוסקר נוסף לשם כבוד על כוריאוגרפיה. זכה במדליית הנדל של העיר ניו-יורק ב-1976, בתואר הכבוד של מרכז קנדי ב-1981, ובחברות כבוד באקדמיה האמריקאית לאמנויות ב-1985 ובמדליה הלאומית לאמנויות ב-1988.

ג'רום רובינס נפטר בשנת 1998.