לאתר להקת מחול בת-שבע English   |

אנשים

א
/
ב
/
ג
/
ד
/
ה
/
ו
/
ז
/
ח
/
ט
/
י
/
כ
/
ל
/
מ
/
נ
/
ס
/
ע
/
פ
/
צ
/
ק
/
ר
/
ש
/
ת
/

דבורה ברטונוב

דבורה ברטונוב (2010-1915)


רקדנית, כוריאוגרפית, שחקנית וחוקרת מחול. נולדה בטביליסי שבגאורגיה למרים ויהושע ברטונוב, ממייסדי תיאטרון הבימה במוסקבה. הייתה נשואה לעמנואל בן-גוריון, בנו של הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי. לדבורה ולעמנואל נולד בן אחד, עידוא בן-גוריון.
ברטונוב החלה ללמוד מחול בגיל שמונה בבית הספר של הבולשוי, ובהמשך גם פנטומימה. בשנת 1928 עלתה משפחתה לארץ עם להקת הבימה. באותה שנה רקדה את ריקוד הקבצנים מתוך הדיבוק במסיבה לכבוד הבימה שערך ביאליק, ריקוד שנשאר ברפרטואר התיאטרון שנים רבות.
ב-1929 נסעה להשתלם במחול בברלין בבית הספר של טרומפי סקורונל (Trümpy-Skoronel), שם למדה ריקוד מודרני ובלט קלאסי, וכן ריקוד באלינזי וכלי הקשה עם המלחין קארל אורף. עם שובה ארצה העלתה רסיטל בהדרכת אביה. ב-1933 הזמינו תלמה ילין ואמיל האוזר את ברטונוב ללמד ריקוד מודרני בקונסרבטוריון שייסדו בירושלים. ב-1935 נסעה לאנגליה, שם למדה בבית הספר למחול של קורט יוס וסיגורד לידר בדרטינגטון הול. ב-1936 זכתה ברטונוב בתחרות מחול בין-לאומית בפריז, ובאותה שנה יצאה לסיבוב הופעות במדינות הבלטיות עם יצירות הסולו שבנתה, בהן טיפוסים בחתונה והנשף הראשון.
ב-1943 החלה ללמד משחק אילם ותנועה לשחקנים בסטודיו של הבימה. ב-1944 פתחה סטודיו משלה להוראת המחול בתל-אביב ובהמשך עבר הסטודיו לחולון, עיר מגוריה. בתקופה זו פיתחה את גישתה לריקוד ולכוריאוגרפיה ויצרה עבודות שהציגו בארץ ובעולם.
בשנת 1950 החלה ברטונוב לכתוב בעיתונות בתחום המחול לעיתון דבר. זאת ועוד, ברטונוב חקרה ריקודים שבטיים ויצאה לנסיעות מחקר בגאנה ובהודו הודות למלגה מאונסק"ו. מחקרה נמשך לאורך כ-40 שנה, ובמסגרתו הוציאה את ספריה האלה: ריקוד אלי אדמה: מסע בגאנה (דבר, 1964), ריקוד אלי אופקים: מסע בהודו (רשפים, 1973) ומסע אל עולם הריקוד (רשפים, 1983). כן ערכה ברטונוב הרצאות מלוות בהדגמות על ריקוד עממי, אתני, דתי ולאומי, תחילה באוניברסיטת חיפה ובהמשך ברחבי הארץ וכן בלוס אנג'לס וניו-יורק.
ברטונוב פרשה מהבמה בשנת 1970 והתרכזה בהוראה בסטודיו שלה בחולון, במחקר, בכתיבה ובהרצאות. נוסף על כך השתתפה בוועדות אמנותיות שונות. בין השאר הייתה חברת המועצה הציבורית של להקת בת-שבע. ב-1979 הוזמנה ליצור עבור להקת בת-שבע את הריקוד זיכרונות עם.
ב-1989 חזרה לרקוד כששִחזרה את ריקוד הקבצנים בכנס בין-לאומי בניו-יורק. ב-1994 רקדה את הדואט עם כיבוי האורות עם עידו מוסרי, זאת ביוזמתה של הבמאית והכוריאוגרפית דניאלה מיכאלי במסגרת פסטיבל המחול הרמת מסך. ב-1996 העלתה את מופע היחיד האוטוביוגרפי שק של געגוע במסגרת תיאטרונטו.
ב-2003 יצא לאקרנים הסרט התיעודי שלכת, העוסק בחיי ברטונוב, בבימוי של נואית ודן גבע. ב-2005 יצא לאור ספרה האוטוביוגרפי של ברטונוב, מאחורי הקלעים של הנפש, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
ברטונוב זכתה בפרסים ובאותות הוקרה רבים, ובהם פרס ישראל למחול (1991), פרס אמ"י (1992) ופרס יקירת העיר חולון (1994).


דבורה ברטונוב נפטרה בשנת 2010.