איריס להד (1960-)
רקדנית ומנהלת אמנותית. ילידת הארץ. התחילה בלימודי בלט בגיל שבע. ב-1970, כשהייתה בת עשר, נסעה עם משפחתה לשליחות בת ארבע שנים בארצות הברית, שם המשיכה בלימודי הבלט באקדמיה לבלט של וושינגטון. ב-1974 שבה עם משפחתה לישראל והתיישבה בחיפה. המשיכה בלימודי מחול במרכז למחול בכרמל. בשנים 1979-1976 רקדה בלהקת הבלט הישראלי וב-1981 התקבלה בתחילה לבת-שבע 2 בניהולה אמנותי של נירה פז וכמה חדשים אחר כך, ללהקת בת-שבע בניהולו האמנותי של משה רומנו. להד פעלה כרקדנית בלהקה והשתתפה ביצירות האלה: משחקי חיים, צלליות של בלוז, עדות, שביל (1981), קולות ממעמקי ים, הנוכרי, התהוות (1982), חפלחץ, השמים האלה, האדמה הזאת, מגעים, צער הלילה, האבודים (1983).
ב-1990 פרשה להד מריקוד וקיבלה את הצעתו של אוהד נהרין להקים להקה בת, שנקראה אנסמבל בת-שבע, ולשמש כמנהלת אמנותית שלה. להד שימשה בתפקיד זה בשנים 1993-1990. הרפרטואר הראשון של אנסמבל בת-שבע היה מתוך רפרטואר הלהקה אתו הופיעו בכל מופעי הבוקר בכל הארץ. בשנים אלו להד גיבשה את הלהקה ופיתחה את התשתית האמנותית והאירגונית שלה. לקראת עזיבתה של להד בקיץ 1993 הופיעו שתי הלהקות יחד באנאפאזה של נהרין.
בין 1994 ל-1996 שהתה בסין עם משפחתה, למדה את אמנויות הטאי-צ'י והצ'י-גונג והתמחתה בהן. עם שובה ארצה החלה ללמד אמנויות אלה לקבוצות וליחידים, עסקה בהילינג גופני ואנרגטי והנחתה סדנאות מדיטציה ומודעות. נוסף על כך לימדה בלט במרכזי מחול שונים.
כיום מעבירה להד סדנאות, קורסים והדרכה אישית לשיפור יכולות ועובדת עם קשת רחבה של אוכלוסיות: ילדים, נוער, בוגרים וקשישים.
