אנשים

דאגלס נילסן (-)

רקדן, כוריאוגרף ומורה. יליד סנט פול, מינסוטה. למד תואר ראשון בפסיכולוגיה באוגסבורג קולג' שבמיניאפוליס. החל ללמוד ריקוד בגיל 23 במכון לאמנויות של קליפורניה אצל דונלד מקייל, בלה לוויצקי ומיה סלבנסקה. בהמשך למד בקורסי קיץ בלונג ביץ' אצל קורט יוס, בטי ג'ונס ולי (בקר) תיאודור. בתחילת שנות ה-70 עבר לניו-יורק והחל לרקוד בלהקות שונות, לרבות להקת גאס סולומונס, פרל לאנג ופול סַנָסָרדו. ב-1973 החל ללמד מחול.
בשנת 1978 הגיע לישראל והצטרף ללהקת בת-שבע, שאת מנהלה האמנותי באותה תקופה, סנסרדו, הכיר בניו-יורק. נילסן רקד בהרכב הראשון של הריקודים: תפילה אבודה, הזיות ליסט, חלומות (1978), שעה בצהריים וקרקס המחולות של סטרווינסקי (1979). בנוסף לכך יצר עבור להקת בת-שבע את הכוריאוגרפיה הראשונה שלו, הדואט 3 לפנות בוקר (1979), שבו רקד עם דבי סמוליאן.
בשנת 1980, עם פרישת סנסרדו מהניהול האמנותי, פרש גם נילסן מלהקת בת-שבע וחזר לארצות הברית. שהה בניו-יורק וב-1982 הקים את להקתו  רקדני דגלאס נילסן. החל מ-1987 פועל תחת חסות פסטיבל המחול האמריקאי שבהזמנתו יצא לסין, שם ייסד את להקת המחול המודרני הראשונה של סין, גואנגדוֹנג. עבד ברחבי העולם כמורה וכוריאוגרף, בין היתר ברוּדרָה, בית הספר למחול של מוריס בז'אר בלוזאן (L'ecole-Atelier Rudra Bejart Lausanne), באקדמיה למחול של בייג'ין, בסטודיו פּאלוּקָה בדרזדן (Palucca Schule), ובאוניברסיטת האמריקות במקסיקו ((University of the Americas. נילסן ייצג את פסטיבל המחול האמריקאי במדינות רבות כדוגמת קוריאה, רוסיה, סין, צ'כיה, ברזיל, צ'ילה, ארגנטינה, אסטוניה, ליטא, לטביה ומונגוליה. יצר מעל 100 כוריאוגרפיות עבור להקתו וכן עבור להקות אחרות, לרבות להקת רירי-וודברי בסולט לייק סיטי, Dances We Dance בהונולולו, תיאטרון המחול הסקוטי ועוד.
נילסן שימש מרצה אורח וכוריאוגרף ביותר מ-40 אוניברסיטאות בארצות הברית וברחבי העולם. שימש פרופסור במשרה מלאה באוניברסיטאות אוהיו, מינסוטה וניו-יורק. כיום פרופסור באוניברסיטת אריזונה.
נילסן זכה לפרסים רבים ובהם: פרס לסטר הורטון לחינוך בתחום המחול (2003), ופרס פסטיבל המחול האמריקאי למצוינות בהוראה (2007).