גלינה פאנוב (רוגוזינה) (1949- )
רקדנית וכוריאוגרפית. נולדה בשם גלינה רוגוזינה בעיר ארְכַנגֶלסק, רוסיה. החלה ללמוד בלט בגיל עשר באקדמיה לבלט של פֶּרם אצל לודמילה סחרובה וסיימה את לימודיה שם ב-1967. ב-1968 השתתפה בתחרות בלט במוסקבה, שם גילתה אותה הבלרינה גלינה אוּלָנוֹבה. זו הזמינה את רוגוזינה ללמוד אצלה לקראת התחרות הבין-לאומית לבלט בוורנה שבבולגריה, שהתקיים באותה שנה. רוגוזינה נענתה להזמנה וזכתה במדליית זהב. ב-1970 הוזמנה להצטרף לבלט קירוב בלנינגרד ובמהרה החלה לרקוד תפקידים מובילים כפרימה בלרינה. בבלט קירוב פגשה את הרקדן ולרי פאנוב, לימים בן זוגה.
ב-1972 הגיש הזוג פאנוב בקשה לאישור עלייה לישראל. בקשה זו עוררה מאבק מתוקשר ברשויות ברית המועצות, שכלל סילוק מבלט קירוב, מאסר ואיסור על שיעורי מחול למשך כשנתיים. לחץ פוליטי וציבורי של רשויות ישראל ושל אמנים מערביים (בהם השחקן הבריטי לורנס אוליבייה) הוביל לקבלת אישור היציאה ולעלייתם של בני הזוג לישראל ב-1974. הופעת הבכורה שלהם בעולם המערבי התקיימה ב-1975 בערב עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית. בשנים 1977-1975 פעלו בני הזוג פאנוב כסולנים בלהקות בת-שבע ובת-דור ויצאו גם במשלחות ייצוגיות שהופיעו ברסיטלים במדינות שונות בעולם.
פאנוב הופיעה גם במסגרות רבות אחרות כבלרינה, לרבות בלט סן-פרנסיסקו, בלט ויניפג, האופרה בגרמנית בברלין, האופרה העירונית של וינה, בלט לובר בפריז והבלט המלכותי של פלנדריה. בשנים 1984-1982 הופיעה בברודוויי ובלונדון בתפקיד הראשי בעל קצות האצבעות לכוריאוגרפיה של ג'ורג' בלנשין.
לאורך השנים לימדה פאנוב בניו-יורק, בבולטימור, בטקסס, באיטליה, בשוויץ, באוסטריה, בגרמניה, ביפן ובישראל. בתחילת שנות האלפיים עברה לחיות בארצות הברית. כיום חיה בצפון קרוליינה, שם היא משמשת פרופסור לבלט באוניברסיטת מזרח קרוליינה.