אוהד נהרין – ארכיון בת־שבע

רקדן וכוריאוגרף. נולד בקיבוץ מזרע לאליאב, שחקן בעבר, ד"ר לפסיכולוגיה ומחלוצי המטפלים בהבעה ויצירה, ולצופייה, רקדנית לשעבר ומורה למחול.

לאחר שירות צבאי כזמר וכנגן גיטרה בלהקת פיקוד צפון, החל את הכשרתו כרקדן עם להקת המחול בת־שבע ב-1974. בשנתו הראשונה בלהקה הזמינה אותו מרתה גרהם להצטרף ללהקתה בניו-יורק. בעת שהותו בניו-יורק קיבל נהרין מלגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל ולמד בבית הספר האמריקאי לבלט של הניו-יורק סיטי בלט וכן בבית-הספר ג'וליארד אצל מאגי בלק ודיוויד הווארד. בהמשך הופיע, בעונה אחת, עם להקת המחול בת-דור, עם להקת המחול של אלווין איילי בניו-יורק ועם בלט המאה ה-20 של מוריס בז'אר בבריסל. ב-1980 הציג נהרין לראשונה כוריאוגרפיה משלו בסטודיו קאזוקו היראבּאיאשי בניו יורק. בשנים 1990-1980 העלה את עבודותיו במקומות שונים בעולם והוזמן ליצור בלהקות שונות, לרבות בת־שבע, להקת המחול הקיבוצית ולהקת NDT ההולנדית. בשנים אלו יצר עבור בת־שבע את פָּה דה פּפּסי (1981), העלה את טאבולה ראסה (1987) ויצר עבור בנות להקת המחול הקיבוצית את חלב שחור (1985).

נהרין מונה למנהל האמנותי של להקת מחול בת־שבע ב-1990. בספטמבר 2018, החליפה אותו בתפקיד המנהלת האמנותית גילי נבות, ומאז נהרין ממשיך לפעול ככוריאוגרף הבית של להקת מחול בת־שבע. במהלך שנותיו בלהקה יצר יותר מ-20 עבודות ללהקת בת־שבע ולאנסמבל בת־שבע. בין עבודותיו: קיר (1990), מלכות גוֹלוּבּ (1991), מבול (1992), זאצ'צ'ה (1998), וירוס של אוהד נהרין (2001), כמויות, ממותות (2003), שלוש, טֶלוֹפאזה (2005), MAX (2007), פרויקט 5 (2008), שדה21 (2011), החור (2013), מומו (2022).

להקות רבות ביצעו את עבודותיו של נהרין, ובהן NDT, בלט פרנקפורט, בלט האופרה של ליון, להקת המחול הלאומית של ספרד, בלט קולברג, הבלט הלאומי של פינלנד, בלט האופרה של פריז, הבלט העירוני של סאו-פאולו, להקת סידר לייק בניו-יורק, להקת האבּארד סטריט דנס בשיקגו ולהקת הבלט הקנדית במונטריאול. תהליך החזרות של נהרין עם להקת סידר לייק להעמדה המחודשת של דקדאנס היה נושא סרטו של תומר היימן אאוט אוף פוקוס (2007).

במשך השנים פיתח נהרין את שפת התנועה גאגא המשמשת את רקדני להקת בת־שבע כשיטת אימון יומיומית. גאגא מונחלת היום לרקדנים ולציבור הרחב בישראל וברחבי העולם על ידי מורים מוסמכים.

ב-2005 הוענק לנהרין פרס ישראל למחול. את הפרס הכספי החליט להעניק לצוות רקדני להקת בת־שבע כהוקרה על תרומתם ליצירתו. עוד זכה נהרין בפרסים ובאותות הוקרה רבים ובהם פרס אביר מסדר האמנויות מטעם ממשלת צרפת (1998), פרס א.מ.ת. בקטגוריית אמנות ותרבות (2009), שני פרסי "בסי", ניו-יורק (ב-2002 עבור וירוס של אוהד נהרין וב-2004 עבור אנאפאזה), פרס המחול האמריקני על שם סמואל ה. סקריפס למפעל חיים (2009) ופרס דאנס מגזין (2009). כמו כן קיבל תואר עמית כבוד של בית הספר סם שפיגל (2003) ותוארי דוקטור של כבוד מטעם מכון ויצמן למדע (2005), מטעם האוניברסיטה העברית (2008), ומטעם ג'וליארד (2013). לנהרין הוענק פרס מפעל חיים למחול אמנותי מטעם שרת התרבות והספורט (2016), עמית כבוד מטעם אוניברסיטת תל-אביב (2018), תואר ״דוקטור לפילוסופיה לאות כבוד״ מטעם אוניברסיטת בן גוריון (2019), תואר מפקד במסדר האמנויות והספרות מטעם ממשלת צרפת (2023) ואות יקיר בצלאל על תרומה בולטת וייחודית לקידום תחום היצירה בישראל ובעולם (2025).