גרטרוד קראוס (1977-1901)
ילידת וינה. למדה נגינה בפסנתר באקדמיה הממלכתית למוזיקה ומחול שם ועבדה כמלווה בנגינה לסרטים אילמים ולשיעורי מחול. לאחר סיום לימודיה, ב-1922, שבה ונרשמה לאקדמיה, הפעם למחלקה למחול מודרני בניהולה של גרטרוד בודנוויזר. לאחר סיום לימודיה הצטרפה ללהקתה של בודנוויזר. כעבור חודשים אחדים פתחה קראוס אולפן למחול, החלה ליצור ריקודי סולו ולהופיע אתם.
ב-1929 ייסדה להקת מחול שהשתתפה, בין היתר, בקונגרס הרקדנים הבין-לאומי השלישי במינכן, שהיה מהכינוסים החשובים של זרם מחול ההבעה (המחול האקספרסיוניסטי). בעקבות הופעה זו הוזמנה להקתה להופיע במדינות שונות במערב אירופה. במהלך המחצית הראשונה של שנות ה-30, במקביל לפועלה בלהקתה, עבדה כאסיסטנטית של רודולף פון לבּן בארגון מצעדים ותהלוכות מטעם ארגונים מקצועיים בגרמניה, יצרה כוריאוגרפיות לתיאטרון, לרבות להצגה הנס בבימויו של מקס ריינהרדט.
בשנת 1935, בשיא הצלחתה המקצועית, החליטה קראוס לעלות לארץ ישראל והגעתה הייתה אירוע משמעותי לחיי המחול בארץ. היא שכרה סטודיו בדירת מרתף ברחוב פרוג 24 בתל-אביב והחלה ללמד רקדנים ולהכשירם בטכניקות של מחול ההבעה ובעיקר באימפרוביזציה, תוך שהיא מלווה את השיעורים בנגינה בפסנתר. קראוס הייתה בעלת השכלה רחבה באמנויות שונות ויצירת המחול שלה הייתה מעוגנת בידע נרחב בספרות, מוזיקה ואמנות פלסטית.
בדצמבר 1935 הקימה להקה ויצרה עבורה שתי תכניות עד 1937. ב-1940 הקימה להקה חדשה עבור שלוש תכניות משותפות עם התזמורת הארצישראלית וכן להקת ילדות בשם האפסים הקטנים. ב-1941 נוסדה האופרה העממית, להקתה של קראוס (שהייתה איחוד של הלהקה הבוגרת והצעירה) הייתה ללהקה הקבועה של האופרה וקראוס יצרה את הכוריאוגרפיות למרבית האופרות. בסוף 1947 התפרקה האופרה העממית. תחתיה קמה האופרה הישראלית בניהול אֶדיס דה פיליפ, שיתוף הפעולה בין קראוס לאופרה הופסק ולהקתה נסגרה. ב-1948 הוזמנה קראוס לקליפורניה ליצור כוריאוגרפיה במחנה הנוער היהודי ברנדייס. היא נשארה בארצות הברית הודות למלגת קיום כדי לפגוש את גדולי המחול האמריקאי וללמוד מהם – מרתה גרהם, אנתוני טיודור, אגנס דה מיל ואחרים.
עם שובה ארצה ב-1950 ייסדה קראוס את תיאטרון המחול הישראלי והייתה למנהלת האמנותית שלו. הלהקה נסגרה כעבור שנה, ומאז הרבתה לצייר בסטודיו בכפר האמנים עין-הוד שבו התגוררה. עם זאת, בעשורים הבאים המשיכה קראוס ללמד וליצור יצירות מחול לעצמה ולתלמידיה, בסטודיו שלה בתל-אביב, בקיבוצים שונים ובאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, שם התמנתה ב-1962 כפרופסור למחול.
קראוס טיפחה כל חייה רקדנים וכוריאוגרפים צעירים והייתה חברה בוועדות פרס ובמועצות ציבוריות של מוסדות מחול, לרבות להקת בת־שבע. ב-1968 קיבלה קראוס את פרס ישראל למחול. היא הייתה מהדמויות המשפיעות ביותר על המחול הארץ ישראלי והישראלי עד סוף שנות ה-50 ורבים מהכוריאוגרפים והרקדנים בארץ היו תלמידיה: חסיה לוי-אגרון, מירל'ה שרון, רינה שחם, אשרה אלקיים-רונן, יונתן כרמון ורבים אחרים.
גרטרוד קראוס המשיכה ללמד מחול באקדמיה בירושלים עד מותה ב-1977.
היא הורישה את כל רכושה לאקדמיה, שבה מתקיימת על שמה תחרות כוריאוגרפים שנתית.