דני קרוון

דני קרוון (1930-2021)

נולד בתל-אביב. אביו, אברהם, היה אדריכל הנוף הראשי בעיר תל-אביב משנות ה-40 עד שנות ה-60. את לימודי האמנות השלים בבצלאל אצל מרדכי ארדון וכן אצל אביגדור סטימצקי, ישראל שטרייכמן, אהרון אבני ומרסל ינקו. ב-1950 למד עיצוב תפאורה אצל עמנואל לופטגלס בגבעת חביבה ואצל פאול לוי בבית הספר הדרמטי שליד התיאטרון הקאמרי בתל-אביב.

קרוון נחשב לאחד מחלוצי הפיסול הסביבתי בארץ ובעולם. בין עבודותיו החשובות: הקיר הקדמי של אולם מליאת הכנסת, אנדרטת חטיבת הנגב, תבליטי הקיר ופסל הברזל בהיכל בית המשפט בתל-אביב, הכיכר הלבנה בפארק וולפסון בתל-אביב, גן הסובלנות על שם יצחק רבין בכיכר אונסק"ו בפריז ומגדל הדמעות במוזיאון השריון במצודת טגארט שבלטרון.

את עבודתו הראשונה כמעצב תפאורה למחול ביצע עבור להקת המחול ענבל ליצירה מגילת רות (1963) של שרה לוי-תנאי, תפאורה, שלדבריו הושפעה מרוח יצירותיה של מרתה גרהם ומהדרך שבה שילבה את התפאורה במחול. באותה שנה עיצב תפאורה ללהקתה של גרהם, אגדת יהודית שהבכורה שלה התקיימה בישראל, וכן ליצירתה חלום (1974), יצירתה המקורית היחידה שנוצרה ללהקת בת־שבע. בשנים 1976-1965 עיצב תפאורה ל-15 ריקודים בלהקת בת־שבע: אוהל המראות (1965), האירוסין, פנים ומסכה, נשים באוהל (1966), לשונות האש, בבואות (1967), לפתח חטאת רובץ (1969), לעת צפייה, עין דור (1970, לנוכח הירח המלא (1971), שעשועים מתוך גלגל המזלות (1972, החלום, נסיך האפלה (1974), משחקים שאנחנו משחקים (1975), עד שקמתי (1976). קרוון מלווה את להקת בת־שבע כיועץ אמנותי למן היווסדה, היה מנהל התפאורות משנת 1975 ועד 1977, וחבר במועצה הציבורית של בת־שבע.

קרוון זכה בפרסים בין-לאומיים, ובהם: פרס ישראל לפיסול (1977), מדליית פיקאסו של אונסק"ו (1994), פרס טבעת הקיסר בגרמניה (1996), פרס הקיסר של יפן (1998) ופרס ברלין לפיסול (2004).