מיכאל סלע (1924-2020 )
ביוכימאי, פרופסור לאימונולוגיה ונשיאו השישי של מכון ויצמן למדע. יליד פולין, עלה ארצה עם משפחתו ב-1941. למד כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת ז'נבה וכששב ארצה הצטרף למכון ויצמן למדע. שנים מספר שהה לצורכי מחקר במכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית.
מונה לראש המחלקה לאימונולוגיה ב-1968 וכיהן בתפקיד זה עד 1975, עת מונה לכהן כנשיא השישי של מכון ויצמן למדע. נבחר לשתי קדנציות בתפקיד עד לשנת 1985. כיהן כדיקן הפקולטה לביולוגיה בשנים 1973-1970, כסגן נשיא המכון בשנים 1971-1970 וכסגן יושב ראש מועצת המנהלים של המכון בשנים 1994-1986. פרסם למעלה מ-700 מאמרים בתחומי האימונולוגיה, הביוכימיה והביולוגיה המולקולרית.
סלע כיהן בתפקידים מקצועיים וציבוריים רבים מחוץ למכון, ובהם: יושב ראש הקרן על שם עמוס דה-שליט 1987-1976, המדען הראשי של המרכז הרפואי טאפטס ניו-אינגלנד 1987-1986, נשיא המועצה המשותפת למכון וייצמן ולמכון פסטר בפריז 1995-1989, יועץ מקצועי לארגון הבריאות העולמי, לאונסק"ו ועוד.
פעילותו של סלע בישראל בתחומי התרבות נרחבת והוא נמנה עם תומכיה הראשונים של להקת בת־שבע. הוא נשיא כבוד של המועצה הציבורית של הלהקה ועל שמו נקראת קרן מיכאל סלע לטיפוח כישרונות צעירים בבת־שבע.
סלע הוא זוכה פרס ישראל למדעי החיים לשנת 1959, פרס רוטשילד לכימיה לשנת 1968 ופרס וולף לשנת 1998. ב-2011 הוענק לו תואר מפקד בלגיון הכבוד הצרפתי.