סיקי קול

סיקי קול נולדה ב-1951 בישראל.

החלה ללמוד מחול בגיל 13. למדה בסטודיו של להקת בת־שבע אצל ג'נט אורדמן והמשיכה ללמוד אצלה כשנפתח אולפן בת-דור. בהמשך למדה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. לאחר שירותה הצבאי רקדה בלהקת בת-דור, וב-1972 פרשה מעבודתה כרקדנית. במקביל למדה דרמה יוצרת בסמינר הקיבוצים עד 1973. בשנים 1973- 1976 הייתה מנהלת הצגה בלהקת בת-דור וסיירה עם הלהקה בהופעותיה בעולם. לאחר מכן שימשה כשנתיים מנהלת חזרות בלהקה, והמשיכה להורות בלהקה עד 1992. בשנים 1976- 1980 פעלה כמנהלת חזרות וכמורה בלהקת המחול הקיבוצית ובלהקת קול ודממה של משה אפרתי.

בשנים 1980- 1986 תחת ניהול אמנותי של משה רומנו ובהמשך של דוד דביר שעודדו כוריאוגרפים ישראליים, שימשה מנהלת חזרות וכוריאוגרפית הבית של להקת בת־שבע ויצרה עבורה את הריקודים: קשרים (1980), חמסה (1981), סחף (1982), צער הלילה (1983), מילכוד, אלגרו ברברו (1984), מחול ברנדנבורגי מס' 4 (1985), הבזק – "המקשיב", הבזק – "ויכוח", וספור בחמישה פרקים (1986). עבור עבודותיה בלהקה זכתה במקום השני בתחרות הבין-לאומית לכוריאוגרפים בקלן לשנת 1983 (סחף) ובפרס כינור דוד לשנת 1984 (מילכוד).
בשנת 1981 השתתפה קול בקורס הבין-לאומי לכוריאוגרפים ולמלחינים מקצועיים באוניברסיטת סארי שבאנגליה, בניהולם האמנותי של מרס קנינגהם וג'ון קייג'.
לאורך שנות ה-80 וה-90 פעלה ככוריאוגרפית בלהקות נוספות ובהן ענבל, בת-דור, ביכורי מחול, ותיאטרון-מחול תל-אביב (מוזע).
בשנים 1986-1984 ייסדה וניהלה את מגמת המחול בבית הספר לאמנויות בתל-אביב. משנת 1989 קול היא מורה לקומפוזיציה ולרפרטואר במגמת המחול בבית הספר התיכון על שם תלמה ילין.
משנת 2002 משמשת חברה במועצה הציבורית לבתי ספר לאמנויות במשרד המדע התרבות והספורט, הייתה חברה כ-10 שנים במדור מחול במנהל תרבות וכן כיהנה ומכהנת בצוות השופטים של תחרויות כוריאוגרפיה שונות (גוונים במחול, הרמת מסך עוד) וועדות ציבוריות שונות כגון ועדת חשיפה בינלאומית.