אנשים

משה רומנו (2014-1936)

רקדן ומורה. יליד ישראל. לאחר שירותו הצבאי החל ללמוד בלט קלאסי בסטודיו של מִיה ארבַּטוֹבה ואחר כך מחול ספרדי בספרד. עם שובו ארצה למד אצל רנה שינפלד, רינה גלוק ורינה שחם, הופיע בלהקותיהן וכן באופרה הישראלית בניהולה של אֶדיס דה פיליפ ובהפקות תיאטרון מוזיקלי. ב-1962 הצטרף ללהקת התיאטרון הלירי של אנה סוקולוב.
ב-1963 התקבל ללהקת בת-שבע ונמנה עם גרעין הרקדנים הראשון בלהקה. רקד ביצירות לונה פארק, מחוללי השחר, שעשועי הדמיון, דרך הלימוד (1964), הציידים האגדיים, אוהל המראות, נוֹקטוּרן, סרָבּנד (1965), תהילים, פנים ומסכה, האירוסין (1966), לשונות אש, בבואות, פרה עיוורת (1967), חזרה!...(?), תחנות ומפגשים, תפוס את הזוהר הלוהט, צאצאים (1968), תנועות (1969). ב-1970, עקב פציעה בגבו, פרש מריקוד והתמנה למנהל החזרות ולמנהל הבמה של הלהקה. ב-1972 הזמין אותו הכוריאוגרף רוברט כהן לשמש מנהל חזרות ומאוחר יותר מנהל אמנותי שותף בלהקת המחול London Contemporary Dance Theatre. בשנים אלה שימש גם מורה אורח בבלט שטוטגרט. ב-1980 התמנה למנהל אמנותי של להקת בת-שבע, ושימש בתפקיד כשנתיים, שבסופן חזר ללונדון. ב-1994 שב לישראל ושימש מנהל חזרות בלהקת בת-דור עד לשנת 1999.
לאורך השנים שימש רומנו בוועדות פרס שונות, ביניהן תחרות מיה ארבטובה ופרס שר התרבות למחול. החל משנת 1994 פעל כמורה לשיבננדה יוגה ותירגל גאגא באופן קבוע.

רומנו נפטר באוגוסט 2014.