אנשים

רות אשל (1942- )

רקדנית, כוריאוגרפית, חוקרת ומבקרת מחול. ילידת חיפה, בוגרת בית הספר הריאלי העברי והקונסרבטוריון למוזיקה על שם דוניה ויצמן בחיפה ב-1960.
בשנים 1960-1953 למדה בלט קלאסי אצל ולנטינה ארכיפובה גרוסמן. לאחר מכן, בין השנים 1961 ל-1962, למדה פסנתר באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים אצל חיים אלכסנדר.
לאחר שירותה הצבאי בחיל הים יצאה לאירופה והשתלמה ב-1964 בפריז אצל אולגה מורוזובה בטכניקת בלט. ב-1966-1965 למדה בלונדון אצל פיליס בדֶלס, שם עברה את בחינות האקדמיה המלכותית לבוגרים.
ב-1967 נפצעה בתאונת דרכים בבלגיה, וחזרה ארצה.
בארץ התמקדה במחול מודרני ולמדה אצל שורה ארוכה של מורים וכוריאוגרפים. ייסדה להקות שונות והופיעה בהן. ב-1968 הייתה רקדנית ואסיסטנטית של להקת אושרה אלקיים-רונן בחיפה. ב-1969 ייסדה את הלהקה הקאמרית למחול בחיפה ורקדה בה, וכן הופיעה כסולנית בבימת מחול של ליה שוברט וקאי לוטמן בשנים 1975-1971.
בשנת 1976 רקדה בהרכב הראשון של להקת בת-שבע 2. הופיעה כסולנית בעבודות שיצרו עבורה כוריאוגרפים שונים, ובהן: הרהור בקווים שבורים ומרחב פנימי וחיצוני מאת הדה אורן, דיוקן של דמגוג מאת רחל כפרי, הדחליל מאת רות זיו-אייל ואנשים כמו קווים מאת רונית לנד (1977). באותה שנה ייסדה את תיאטרון מחול רות אשל שפעל עד 1987 ויצרה כוריאוגרפיות לעבודות רבות, כגון: חלומות (1978) עבודה שבה השתתפו רקדני להקת בת-שבע 2, מסכות (1978), גלימה לסקילה עצמית (1980), ענפים מחותלים (1983) ועוד.
לאשל תואר ראשון במדעי הרוח מהמכללה החדשה בקליפורניה (1982), תואר שני בלימודי תיאטרון מאוניברסיטת קוויבק במונטריאול (1990), ודוקטורט מן החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב (2001). לימדה במרכז למחול בבית רוטשילד בחיפה, לימדה בלט באולפן געתון בשנים 1969-1967 והגישה תלמידות לבחינות האקדמיה המלכותית בסניף ישראל 1971.
בשנים 1995-1991 תיעדה את מחול העדה האתיופית עבור הספרייה הישראלית למחול. ב-1996 ייסדה באוניברסיטת חיפה את להקת אֶסקֵסטָה עם סטודנטים ממוצא אתיופי שפעלה עד לשנת 2005. בין 2005-2001 הרצתה אשל באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודים רב-תחומיים. ב-2005 ייסדה את להקת ביתא, שגם בה רקדנים ממוצא אתיופי, ושפועלת עד היום. בין הכוריאוגרפיות שיצרה עבור שתי הלהקות: ליתורגיה, זיכרונות מהכפר, חיזורים (1996), כיסופים (1998), ריקודי שבטים אתיופיים (2000), אופוס כתפיים (2001), אופוס ראשים (2002), תזי-תזה (2008), בלהט הגורגה (2009).
החל בשנת 1991 אשל היא מבקרת המחול של עיתון הארץ. מייסדת ועורכת שותפה עם גיורא מנור של הרבעון מחול בישראל שיצא בשנים 1997-1993, ומאז 2001 היא עורכת מייסדת של כתב העת מחול עכשיו.
נוסף לאלה, הקימה אשל את האתר יומני מחול המרכז את כתב העת והשנתון מחול בישראל. כן היא תחקירנית ומנחה של סרטים תיעודיים על מחול בישראל.
כלת פרס משרד התרבות על מפעל חיים בתחום המחול האמנותי לשנת 2013.