ברק מרשל (1968- )
כוריאוגרף יליד לוס אנג'לס. בנם של מרגלית עובד, רקדנית, כוריאוגרפית ומוזיקאית, מראשונות להקת ענבל, ושל מלווין מרשל. ברק מרשל הגיע לארץ לראשונה עם סיום התיכון, כדי ללמוד עברית בקיבוץ. חזר לארצות הברית כדי ללמוד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס שבה בילה כשנתיים לפני שעבר לאוניברסיטת הרווארד, שם סיים את לימודי התואר הראשון במדעי החברה. ב-1994 עלה לישראל עם אמו, לאחר שזו נתמנתה למנהלת האמנותית של להקת ענבל. באותה שנה נפטרה דודתו לאה, וכמחווה של אבלות החל מרשל לרקוד אף שמעולם לא התנסה בכך בעבר. תהליך האבל הוליד את יצירתו הראשונה הדודה לאה (1995) שזכתה בפרס הראשון בפסטיבל גוונים במחול. בהמשך הציג במסגרת הרמת מסך את ארץ של תפוזים עצובים (1997), המרפסת של שושנה, Zion וכן את החתונה של אמה גולדמן (1998). לאחר סיור עם יצירותיו באירופה קיבל הצעה מאוהד נהרין ליצור עבור בת-שבע את וכשהתרנגול קרא בקול הכלה הירוקה התעופפה מעל כיכר הכפר (2000). ב-2001 פרש בשל פציעה בתאונת דרכים, שאילצה אותו להחלים כשנתיים בבית חולים בארצות הברית. בשנים הבאות פעל בעיקר כמוזיקאי ושר בהרכבים שונים בלוס אנג'לס. הופיע עם התזמורת הסימפונית היהודית של לוס אנג'לס, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, עם אנסמבל יובל רון ועם הצ'לן יו-יו מה.
בסוף שנות ה-2000 שב מרשל לישראל ויצר את מונגר (2008) ואת רוסטר (2009), שתיהן עבור פסטיבל תל-אביב דאנס, וכן את וואנדערלאנד בהפקת מרכז סוזן דלל. בעקבות ההצלחה של העבודות האחרונות הוזמן מרשל ליצור עבודות חדשות לבלט רמבֶּר, בלט ג'אז דה מונטריאול ולהקת הברבור השחור (Cisne Negro) מסאו פאולו.
ב-2014 התמנה מרשל למנהל האמנותי של להקת המחול והמרכז האתני ענבל.
מרשל זכה בפרס הראשון בפסטיבל גוונים במחול (1995), פרס בָניולה (1998), פרס בוני בירד ופרס ADAMI הצרפתי (1998), פרס לסטר הורטון (2010) ופרס מטעם קרן ג'ויס (2010).