דוד שריר (1938- )
צייר ומעצב תפאורות ותלבושות. יליד תל-אביב. מגיל צעיר עסק באמנות פלסטית ובמוזיקה. כתלמיד תיכון השתתף בקורס קיץ בסטודיו של הצייר ישראל פלדי ולמד במכון אבני. לאחר מכן למד אצל הצייר יוחנן סימון. שריר שירת בצבא (1964-1961) ועם תום שירותו נסע ללמוד באקדמיה לאמנויות בפירנצה ואדריכלות באוניברסיטת רומא.
לאורך השנים הציג שריר תערוכות יחיד רבות בארץ ומחוצה לה. תערוכת היחיד הראשונה שלו הוצגה בבית האמנים בתל-אביב והוא בן 19 בלבד. בעת שהותו באיטליה קיים שתי תערוכות יחיד בגלריות אנתיאה ואולד סילבר. עוד הציג בגלריות רנה וספראי בירושלים, במוזיאון תל-אביב, במוזיאון בית ראובן ובגלריה פקר בבוסטון, שממשיכה לייצג אותו עד היום. עבודותיו מוצגות דרך קבע באוניברסיטת תל-אביב ובמגדל שלום בתל-אביב.
שריר עיצב תפאורה ותלבושות להצגות, לעבודות מחול, למחזות זמר, לבלט ואופרה בארץ ומחוץ לארץ, ובהן: המלך נוטה למות (1963), פֶּר גינְט (1971) בהבימה; אסתר המלכה (1966) בתיאטרון הקאמרי; אחותי כלה (1969) ללהקת ענבל; האופרה הנזל וגרטל (1978) באופרה של בוסטון; דידו ואֵנֵיאס (1985) באופרה הישראלית החדשה; פולחן האביב (1977) בדויטשה אופר בברלין ועוד.
עם להקת בת-שבע עבד שריר בכמה עבודות. לראשונה ביניהן, בת יפתח (1965), יצר תפאורה, ולעבודה טלטלה (1974) יצר תפאורה ותלבושות. בהמשך יצר תפאורה לעבודות מונודרמה (1975) והחצר האחורית (1976).
שריר לימד עיצוב במה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב ולימד עיצוב תפאורות בבצלאל ובמכון הטכנולוגי חולון. היה בין מייסדי המגמה לעיצוב פנים במכללה למנהל. החל משנת 2003 משמש שריר יועץ אמנותי ואוצר הגלריה במגדל שלום בתל-אביב.